בעשור החמישי אין כוח ואין מחליף – סקירה מה עושים?

בעשור החמישי אין כוח ואין מחליף – סקירה מה עושים?
זמן קריאה 4 דקות

בעשור החמישי אין כוח ואין מחליף – סקירה מה עושים?

אתה לא יכול להרשות לעצמך להיקלע ל- "מבוי סתום" בעסק. אתה יודע, מין מצב כזה שאין לו פיתרון. שאין לאן להתקדם ממנו יותר.

וזה היה בדיוק המצב של בחור צעיר בן שבעים שנכנס למשרדי עוצמה עסקית ביום בהיר אחד, לפני כשנתיים, עם סיפור מעניין. חברה בסדר גודל בינוני במדינת ישראל, עשרות מיליוני ש"ח בשנה. עשרות רבות של עובדים, מחזורים נאים, עסק שהקים במו ידיו כבחור צעיר. יש מנכ"ל ויש בן משפחה בתפקיד בכיר, שמיועד לרשת את הפיקוד. אז מה מביא אותו לעוצמה עסקית בגיל שבעים אתה שואל? נו, גם אני שאלתי.

מסתבר שאחרי הגאווה הגדולה ואחרי סקירת ההשגים המשמעותיים, איכשהו, השורה התחתונה – לא משהו. הרווחיות נעה ברמה של אחוזים בודדים ובעל העסק מוצא את עצמו שולח לעסק כסף במקום שהעסק ישלח אליו כספים.

ברור מאליו, שבתנאים הללו, לעסק אין ממש שווי במכירה, והבעלים הצעיר בן השבעים צריך לקבל החלטות.

הוא ניגש לבנו בן ה-40, המחליף המיועד, ושואל אם הוא רוצה לקחת את העסק, לחתום על ההתחייבויות, להרים את הפעילות ולהיכנס למושב המנכ"ל, ומקבל תשובה מפתיעה: "לא, אני לא רוצה. אני לא רוצה לחתום על ההתחייבויות שלך". אני לא רוצה לקחת את הסיכונים שלך. אני לא מוכן לנהל את העסק הזה בצורה שאני אהיה אחראי לתוצאות.

אופס. לא נעים.

ברגע אחד הוא מבין את העניין לגמרי, והמשמעות נוחתת על ראשו כמו טון לבנים בערך: הוא לבד בעניין. חשוף לגמרי לעסק, נדרש להמשיך ולתפקד יום יומית, בגיל 70. לא יכול למכור את העסק, ולא יכול להמשיך לנהל אותו. תקוע. הוא בא להתייעץ, ולשאול: "מה עושים, וכיצד יוצאים מהפלונטר הזה?"

תתפלא כמה נפוץ הסיפור הזה. וכמה הוא עצוב. אחרי כל כך הרבה שנים, יזע, סיכון… לגמור במבוי סתום? קורע לב.

הסיפור הספציפי הזה נגמר בטוב (אחרי עבודה מאומצת עם יועצי עוצמה עסקית).

בפוסט הזה, אני רוצה לחלוק אתך כמה סיבות וגורמים למצב כמו גם כמה צעדים חשובים שקרוב לוודאי עליך להטמיע בעסק שלך היום, כדי להימנע מלהגיע למבוי הסתום שלא תרצה למצוא את עצמך בו.

לקחים ותובנות מהסיפור

אז בוא ונתחיל בהתחלה, בתצפית מעניינת והגיונית.

כדי להיות בעל עסק, אתה חייב להיות אדם בעל רמת ביטחון עצמי גבוהה מהממוצע. אדם בעל בטחון עצמי נמוך בדרך כלל לא יהיה בעלים של עסק, ולא יסכים לחשיפה מהסוג הזה וזה הגיוני למדי, נכון?

אוקי, אז עם היתרון הגדול, מגיע חיסרון קטן ושמו הוא "חיסרון העיוורון".

יעוץ ארגוני

מרכיב ראשון – חיסרון העיוורון

החיסרון הקטון ("העוורון") הוא נטיה לא לראות דברים ולא לזהות את מפת הדרכים המדויקת שבה אדם נמצא, כולל הסיכונים המלאים, ודרכי התנועה העתידית. והחיסרון השובבון הזה גורם לאנשים לפספס נקודות סופר חשובות, במיוחד כאלו שהם לא מכירים או שלא נתקלו בהן בעבר (כמו למשל, במקרה הזה, החלפת משמר בין דורות).

זה קצת מצחיק, כשאתה חושב על זה. באופן ספציפי, בסיפור בדוגמה, אותו אדם היה נוהג לומר לי שהעבודה שלו היא "לדאוג". "אני מודאג ודואג לכל אספקט בעסק." "ואם אני קם בבוקר, ואני מגלה שהכל טוב, ואני לא מודאג מכלום, אני נעשה מודאג מזה שאני לא מודאג, ומייד מוצא מה לדאוג עליו". זה לא נשמע כמו אדם עם בעיית ביטחון עצמי, נכון?

אלא שהכל טוב, עד שאתה מבין את הבעיה כאן. כי, תבין את הדבר המצחיק. ממה המודאג הכרוני שלנו מודאג? אה! אתה חושב מהר היום, ומשיג אותי … נכון מאוד, הוא מודאג מהמכירות, ומהעובדה שהמחסנאי לא הגיע היום, והוא מודאג מהאופן שבו החנות בחיפה (לא) מסודרת, והוא מודאג מהעובדה שלא ביצעו עדיין רכש עבור החגים… או במילים אחרות, הוא מחפש דברים שהוא מכיר כדי לדאוג מהם. כמו אדם שאבדו לו המפתחות ברחוב בלילה, והוא מחפש אותם (חכה לשוס) רק מתחת לפנסי הרחוב, שוב ושוב. אתה מבין מה יקרה לו?

נכון (אתה חד מהרגיל ואני לא עומד בקצב שלך היום), הוא לא ימצא את המפתחות שלו, כי הם פשוט אינם שם (אחרת הוא היה כבר מוצא אותם).

וגם הבחור הצעיר בן שבעים, לא מוצא את הדברים האמיתיים לדאוג בקשר להם, כי (כמה נוח) הוא בכלל לא יודע שהוא אמור להיות מודאג מהם. אז הוא לא מודאג מהם (ובכלל לא מתכונן להם, או מטפל בהם).

ובגיל שבעים, בום, הוא נתקל בהם בפעם הראשונה – ופתאום (מאוחר מדי) נהיה מודאג, כשכמעט אין יותר אפשרות להסדיר אותם והוא תקוע במבוי סתום.

וכל השנים האלו, מה מונע ממנו לבצע הערכת סיכונים אמיתית ונכונה לעסק שלו? נכון – זה ה-"חיסרון הקטנטון" ששמו "עיוורון" אשר מונע ממנו לבצע הערכת סיכונים נכונה לעסק שלו, משום שהוא לא טורח לברר מה בדיוק הסיכונים שלו, וממה עליו להיזהר שאינו נזהר היום ומה הדברים שהוא לא יודע, ולא מזהה היום, שינשכו אותו במקום שעליו הוא יושב, מחר.

או במילים אחרות, "הוא כל כך יודע בדיוק מה הבעיות" שהוא נשאר נטול ידע לגמרי, עד שהמציאות מדגימה לו בצורה לא חביבה ממה הוא התעלם כל הזמן הזה.

עכשיו, הדברים שמהם באמת הוא היה צריך להיות מודאג אינם סוד. הם ידועים לגמרי לאנשים שעברו את המהלכים השונים והמורכבים שעסק עובר במהלך חייו השונים.

אם ביצעת פעם אחת העברת שליטה בעסק, אתה מבין מה הבעיות הללו וממה להיות מודאג כמה שנים לפני.

אם ביצעת מכירה או רכישה או מיזוג, אתה יודע ממה להיות מודאג הרבה לפני שאתה מבצע את העסקה.

אז מה התובנה הראשונה ומה היישום שלה?

הנה היא: מנהל טוב חייב לאתגר את עצמו כדי לאתר את הדברים שאינו רואה היום, אפילו אם הוא מחשיב את עצמו כמומחה עולמי בתחומו (או במילים אחרות, מתגוררת אצלו בצווארון בעיית העיוורון הקטון).

איך עושים זאת?

מבצעים מיפוי סיכונים מעמיק בעסק, אחת לכמה שנים.

תתפלא כמה מהר מתחילות לצוף בעיות לפני השטח, בעיות קטנות (היום) שניתן (עדיין) לטפל בהן. והכי טוב לעשות זאת עם אנשים שיש להם מושג לא רע היכן נמצאים הסיכונים והבעיות בעסק מהסוג שלך, שנמצא בשלב ההתפתחות שלך.

האנשים הכי חכמים שאני מכיר לומדים מטעויותיהם של אחרים, מהדרך שבה אחרים צעדו לפניהם. הכי פחות חכמים? הם מנסים להיתקל בבעיות ולפתור אותן בזמן אמת.

במקרה של אותו בעל עסק, רשימת התקלות היתה מעניינת מאוד, וכצפוי, לא משהו שהוא אפילו שם לב אליו. והפעולה הזו בעצמה פתחה עבורו את הדלת בפני הסדרת הבעיה עם הצעד הראשון שהיה טיפול בצורת ניהול מעניינת מאוד (אך לא פרודוקטיבית) – ועל כך בפוסט הבא.

להתייעצות בנושא – צור קשר.



מעניין? רוצה לקבל עוד מידע על ניהול העסק ובחינם?

הירשם וקבל כל שבוע רעיונות ומידע שימושי לניהול העסק

עוצמה עסקית לא תשתף את המידע שלך עם אף גורם. אנא בדוק את מדיניות הפרטיות שלנו לפרטים