חקירות, חשיפה ופיצוח – חלק 2

חקירות, חשיפה ופיצוח – חלק 2
זמן קריאה 4 דקות

לווי עסקי- ייעול תהליכים עסקיים- איך להפסיק לרדוף אחרי שריפות?

בפוסט הקודם שוחחנו על התופעה המעניינת שבה בעלי עסקים מתקשים לגלות את הסיבה לתקלה או מכשול עסקי כאשר הסיבה היא לא ידועה, ולא ניתן לבירור בצפייה ישירה. אתה יודע, סוג הבעיות שיכולות להתרחש ממבחר גדול של סיבות או שילוב של סיבות, ושקשה מאוד לשים את האצבע על הסיבה האמיתית.

התופעה הזו מאוד נפוצה, הרבה יותר מכפי שבעלי עסקים חושבים.

הסברתי כיצד כשבעלי עסקים נתקלים במקרים כאלו, הם מניחים הנחה אודות המקור האמיתי (נכונה או לא נכונה) ואז רצים לטפל בה, בדרך כלל טיפול שעולה כסף ("אם נקנה מערכת מחשוב רצינית לעסק השליטה על כמות המלאים שלנו תיפתר" פוף! עפים להם חצי מיליון ש"ח על תוכנה והטמעה ו- ויששששש מתעופפים להם שני רבעונים עד השלמת התהליך).

אבל משום שהעדר התוכנה אינה הסיבה האמיתית, גם בשנה הבאה, החברה מתקשה בשליטה על המלאים, והיא לא רק ענייה בחצי מיליון ש"ח, אלא ענייה במיליון ש"ח משום שחוסר השליטה במלאים גולש מאזור המחסן ומשפיע לרעה על אזור תזרים המזומנים (בעיות מלאים תמיד כואבות בתזרים).

לרדוף כמו כבאי עיוור אחר שריפות בעסק

וכך בעל העסק רודף כמו כבאי עיוור אחר מערכת של שריפות בעסק. הוא תמיד עסוק. תמיד טרוד, תמיד בעיצומה של מלחמה כלשהי או מערכה כלשהי. העסק אף פעם לא מגיע למנוחה ולנחלה ולא מגיע לעשות מה שהיה עליו לעשות מלכתחילה לייצר עושר לבעל העסק. במקום הוא הופך למשאבת מזומנים שאוכלת את ההון של בעל העסק. פלא שהוא לא מצליח לייצר עושר מהותי ומשמעותי?

מה שמביא אותנו לתצפית מאוד מעניינת שאולי נתקלת בה בעבר. שמה "תרצת נפוצה" מלשון "תרוצים".

״תרצת נפוצה״

כאשר אתה מוצא את הסיבה הנכונה לבעיה או תקלה, נניח הרכב לא נוסע כיוון שיש לו תקר, אתה יודע מה לעשות כדי לפתור אותה, ואתה עושה את הפעולה הנכונה  (מחליף לצמיג חירום) והבעיה נפתרת (הרכב נוסע).

נכון?

ואז הבעיה לא מטרידה אותך יותר, ואתה לא צריך להתעסק איתה יותר. בטח שאתה לא צריך להסביר אותה יותר.

אבל מה קורה כאשר אתה מנסה לטפל בה, ולא מצליח?  נניח שאתה מחליף את כל ארבעת הצמיגים, ועדיין הרכב לא נוסע? השכל הישר אומר שבמקרה כזה, זה לא תקר. נכון? כלומר, זו אינה יכולה להיות הסיבה, כי, משום ש… נו כבר החלפת את כל הצמיגים! ועדיין הרכב לא נוסע. זה הגיון פשוט, לא?

עכשיו, תשמע מה קורה למנהלים.

המלאים לא מסתדרים ולא מסתדרים ולא מסתדרים ולא מסתדרים

המלאים לא מסתדרים ולא מסתדרים ולא מסתדרים ולא מסתדרים. המנהל מנסה להכניס מחשוב, ולהחליף מחסנאי, ולמדף את המחסן מחדש הוא רודף אחרי נסיונות אקראיים לטפל בסיבות אפשריות, שאף אחד מהם אינה הסיבה האמיתית לבעיית המלאים, שהיא סיבה אמיתית וקיימת (זה לא משהו מיסטי), אבל הוא פשוט אינו ידוע, כרגע, לבעל העסק. והמלאים בשלהם: הם לא מסתדרים ולא מסתדרים ולא מסתדרים…

בדיוק כאן מתרחש משהו מקסים ומרתק: בעל העסק הממוצע פשוט מתחיל להתעקש "שהאוטו לא נוסע בגלל שיש לו פנצ'ר" אפילו אחרי שהוא החליף את הגלגלים.

זה יתרחש בערך כך:

בעל העסק ייתפס על תירוץ כלשהו (אולי כזה שיקיים קמצוץ של אמת) וישתמש בו להסביר את הכישלון,

משהו כמו:

"שמע, העובדים במחסן הם אנשים מאוד חלשים. הטובים הלכו להייטק. מי נשאר לעבוד במחסן? נכון? כן, אז אלו, המחסנאים שתמיד היו האנשים החלשים בכיתה, הם לא מבינים אנגלית ולא יכולים לעבוד על המחשב המשוכלל שקנינו להם. והם עצלניים מדי כדי לעדכן כניסת מלאים למחשב או להפיק תעודות משלוח בהנפקת סחורה שלא לדבר על תיעוד המקום במחסן שבו הם שמו את הסחורה. מה תעשה? אנשים בעייתיים מאוד, ולכן לא ניתן לשלוט על המלאי. ניסינו ולא הצלחנו. אנחנו יודעים את הסיבה: הכל מתחיל ונגמר באנשים. מה נעשה? ככה זה בעסק שלנו!"

בום. בעל העסק מוצא לעצמו תירוץ, והוא ממש מתאמץ לא לחשוב על זה עד הסוף, למשל הוא דואג לא להעלות בדעתו שאצל מתחרים מסויימים המלאי דווקא עובד מעולה. או שאצל הספקים שלו או לקוחות שלו אין בעיות כאלו. כל מני עובדות מציקות ומעצבנות שמפריכות את התיאורה המסודרת נזרקות לפח, והתירוץ היפה מייתר לו את הצורך להמשיך ולרדוף אחרי הזנב בנסיון לגלות מקור שלא ניתן לידיעה.

העובדים. המתחרים. השוק שלנו ככה. בטח שמעת כבר חצי מיליון תירוצים כאלו בקריירה שלך. רק שזה לא עוזר. והבעיה לא נפתרת. והעסק לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו, ועוד שנה חולפת, ועוד אחת, והזמן הולך ונגמר, וההון לא נערם במקום הנכון… או במילים אחרות, התירוצים לא ממש מביאים אותך למקום הנכון שאליו רצית להגיע. הם רק מבטיחים ומנציחים את הקיבעון ואת ההיתקעות.

זה סיפור עצוב מאוד ונפוץ מדי. אנחנו שומעים תירוצים כאלו הרבה מאוד פעמים. וחשוב שתבין. עבור הדובר, הם לא תירוצים. הם האמת לאמיתה. זו התפיסה שלו. הוא הנהג שמסתובב סביב העסק. מיואש לגמרי כיוון שיש פנצ'ר באוטו כי האוטו לא נוסע. והוא החליף את כל הגלגלים כבר שמונה פעמים, ועכשיו הוא מגיע למסקנה שיש פנצ'ר וכנראה השכן המנוול שלו מנקב לו את הצמיגים של הרכב בחצות הלילה. ולכן יש לו פנצ'ר, בשעה שהבעיה האמיתית בגלגלים (זו שאינה ניתנת לידיעה) היא שהספק שלו מרמה אותו ומוכר לו צמיגים באיכות ירודה שכל הזמן מתפוצצים.

אבל משום שאינה ניתנת לידיעה על ידי התבוננות ישירה, הוא לא עולה עליה. ולכן הוא לא יכול לפתור אותה. ולכן הוא ממציא סיבות לא נכונות. ולכן הוא מנציח אותה. וסובל ממנה לנצח. עבורו, הבעיה היא הגלגלים. ולך תתווכח איתו. הוא יודע הכי טוב! הוא מומחה בבעיה! אתה יודע כמה שנים הוא מתמודד איתה? מי יודע עליה יותר ממנו? יש לו דוקטורט של כבוד בבעיה הזו! 

מה שמביא אותנו להבנה המאוד חדה הבאה:

כשאתה מוצא את הפתרון הנכון הבעיה נעשית פשוטה מאוד והיא נפתרת

ומהסוף להתחלה: 

  1. רק אם הפתרון שלך ממש פתר את הבעיה והמצב השתפר רק אז מצאת את הסיבה.
  2. אם הפתרון לא שיפר את המצב שלך משמעותית בזמן סביר אתה מנסה לתת תשובה לא נכונה לבעיה (לא ידועה).

בעלי עסקים שמבינים זאת, ולומדים לשנות במהירות הילוך מגלים שהם מבזבזים כסף וזמן על פתרון שלא פותר משהו, ומפסיקים לתרץ תרוצים (לטפל בסימפטומים) וחוזרים למצוא את המקור האמיתי לבעיה.

בפוסט הבא נשוחח על סימפטום נוסף שתרצה להכיר: שמו הוא "זה מסובך מדי".

הצטרף אלינו להמשך הדיון.



מעניין? רוצה לקבל עוד מידע על ניהול העסק ובחינם?

הירשם וקבל כל שבוע רעיונות ומידע שימושי לניהול העסק

עוצמה עסקית לא תשתף את המידע שלך עם אף גורם. אנא בדוק את מדיניות הפרטיות שלנו לפרטים