כשבן משפחה ממשיך לא לוקח מושכות בידיים

כשבן משפחה ממשיך לא לוקח מושכות בידיים
זמן קריאה 5 דקות

כשבן משפחה ממשיך לא לוקח מושכות בידיים

אז הקמת עסק ממש מכלום, עבדת קשה, לקחת סיכונים ופעלת דיי נכון. ויום אחד בהיר, אתה מביט סביב ואתה רואה – הצלחה. עסק  עובד. מפרנס. עובדים, לקוחות, מכונה מצליחה. אתה חי טוב, ואפילו יכול לסייע לילדים, למשפחה. ואולי, בינך לבין עצמך, אתה מגלגל רעיון לגבי מי בן המשפחה שיום אחד יחליף אותך, יאפשר לך "דרכי נסיגה", יצעד קדימה וימשיך את המסע העסקי, בשעה שאתה תוכל להוריד את הנטל, העומס, הקושי ולהתרווח קצת במושב "בעל הבית". אחרי הכל, אחרי כל העבודה הקשה והשנים, לא מגיע לך?

אולי אתה אפילו מדמיין בהנאה כיצד תתרחש שיחה כזו. אתה תציע לבן המשפחה הממשיך את כס המלוכה, והוא, בחיוך ובהתלהבות יקפוץ על ההזדמנות, לאחד שהכין עצמו לרגע כבר שנים. אתה תאפשר לו להיכנס לתפקיד בצורה חלקה ומוצלחת, ובמרוצת השבועות או החודשים יום אחד תגיע למשרד ותגלה שהכול עובד כמו שעון, הכסף נכנס, ואתה מחזיק בתפקיד ייצוגי יותר מאשר תפעולי. חלום.

אלכס גם דימיין את השיחה הזו וכשהיום המיועד לה הגיע, ליבו פעם בהתרגשות. "הנה," אמר לבן המשפחה הממשיך, "קח את המפתחות. תפוס במושכות, ותצליח. אני אהיה לצידך ואסייע ככל שתבקש!" התשובה שהתקבלה הפתיעה את אלכס כמו דלי מים קפואים שנשפך על ראשו:

"אני לא מעוניין. אני לא מוכן להיות חתום בבנקים במקומך. למה שאקח על עצמי כל החשיפה הזאת לחובות? לא מתאים לי להיכנס לנעליים שלך ולקחת עלי את כל הסיכון. אני מוכן רק להמשיך במתכונת הנוכחית – אני אמשיך לעבוד אצלך, ואתה תמשיך להיות הכתובת לבנקים, לאשראים, לבטחונות, לסיכון".

השיחה הזו היממה את אלכס כמו רעם ביום בהיר. מהשיחה הזו אלכס יצא מסוחרר.

כבר שנים שבן המשפחה הממשיך מושך הטבות והנאות מהחברה. כשהוא לקח הלוואות ומשך משיכות כדי לבנות בית, אלכס לא אמר מילה. כשהיה צריך להתאמץ כדי לפתור בעיה כלכלית, אלכס לקח אשראים וחשק שיניים. כשבן המשפחה משך שכר מנהל בכיר אבל עבד רק חצאי ימים כהורה צעיר, אלכס הבין, התחשב וישב בשקט. כי אחרי הכל, בן משפחה ממשיך אינו סתם עובד. יום יבוא והוא יכיר תודה, ויצעד קדימה כדי לקחת את המושכות בידיים. על אמון משיבים באמון, על טובה בטובה.

ופתאום, נופל האסימון לאלכס, הוא בכלל לא טיפח בן משפחה ממשיך. מה הוא טיפח? אלכס רותח ולא דנים אדם בכעסו, אבל לדבריו, הוא טיפח עלוקה, סחטן, אדם חסר אופי שלא מוכן לצאת מאזור הנוחות שלו. את העתיד של אלכס הוא בוזז. אדם כפוי טובה. לא ראוי לאמון. אסון.

זה סיפור אמיתי, וכשהוא מתרחש, חלילה אצלך, זה כבר מאוחר מדי. מאוחר מאוד וסיפור עצוב באופן כללי.

המכה הבאה ניחתה על אלכס לאחר סידרת התייעצויות מהירה. אלכס גילה שהוא יכול לממש את החברה רק בעבור סכום נמוך בהרבה ממה שחשב. עבור התענוג של מכירת העסק שלו הוא יקבל הרבה פחות ממה שנדרש לו כדי לקיים חיים ברמת החיים שציפה לה (במתכונת של בן המשפחה הממשיך).

לא נעים להגיע למעמד הזה, ובמיוחד לא כאשר מדובר בבעל עסק בגיל מתקדם. זה אסון ממש.

בסדרה הנוכחית נדון בסיבות ובטעויות שמובילות אנשים כמו אלכס למקום לא טוב מסוג זה, וחשוב מכך, נגלה מה הפעולות והדפוסים שאתה יכול לעשות היום בעסק שלך, על מנת להבטיח, שבעוד כמה שנים (רבות או מועטות), אתה לא תמצא את עצמך יוצא משיחה עם התחושות הקשות של אלכס.

הסיטואציה של אלכס באמת מאוד בעייתית. מישהו שעבד קשה כל החיים, התאמץ ובנה עסק מפרנס. אפילו בחר בן משפחה ממשיך אשר עובד לצידו כבר כמה שנים, סופג את רוח העסק, מבין את השוק, המתחרים, העבודה והתמחור.

ויום בהיר אחד, אותו בן משפחה ממשיך מציג את עצמו כטרמפיסט, לא מחויב, שאינו מוכן להתיישב בכיסא הנהג. הוא לא מעוניין לשחרר אותך מהסיכון, והוא לא מעוניין לקחת את המושכות קדימה. הוא רוצה להנציח את המצב הקיים: אתה תישא בסיכון, והוא יקבל החלטות וימשוך שכר נדיב. ואם נדרשת הזרמה דחופה, תתכבד אתה ותזרים.

המצב הזה הרבה יותר נפוץ ממה שמקובל להעריך. המון פעמים אמרו לי בני משפחה ממשיכים שאין בכוונתם לגשת ולחתום בבנק על האשראים של העסק. זה עניין אחד "להיות מנכ"ל", וזה עניין אחר להיות בעלים שנושא בסיכון, ובהחלט אין בכוונתם, ביום הפקודה, לקחת על עצמם את כל החבילה – הסיכוי והפינוקים לצד הסיכון והאחריות.

ובינתיים? בינתיים, לדעתם, אין צורך לנהל על כך דיון ולהסעיר את הרוחות. בינתיים, הכל טוב, השכר נוח. התנאים הטובים – אממ… הם טובים או טובים מאוד. אז מדוע להסעיר את הרוחות בטרם עת?

"נתמודד עם הבעיה כשנגיע אליה", הם אומרים.

כשאתה מגלה שהתופעה הזו מתרחשת, המשמעות היא שסדרה ארוכה של טעויות בוצעו מוקדם יותר, לפעמים במרוצת השנים. טעויות שנעשו על ידי בעל העסק שהיה עסוק מדי, או טרוד מדי, או פשוט לא חושב מספיק כדי להערך ולהכין את עצמו לרגע הזה.

ושלא נטעה: לוקח שנים להיערך לכך שתגיע בצורה נכונה לרגע הזה, כדי שיעבור בהצלחה.

אז מה הטעות הראשונה שיצרה את הבעיה?

יעוץ ארגוני

טעות הראשונה: העדר תוכנית עתידית (או "לא חשבתי על זה").

חייבים להבין. אדם לא קם בבוקר ומתחיל לתכנן את העברת היד הניהולית שלו. יותר סביר שאדם קם בבוקר ומטפל בתזרים, או בלקוח, או מבצע עוד פעולת שיווק, או מספק סחורה. רוב בעלי העסק הפעילים בעסק טובים למדי בניהול הטווח הקצר והבינוני: החודש הזה, עוד חודש – חודשיים. זו הסיבה שהעסק קיים ועובד.

אלא שבעלות על עסק חייבת לכלול התבוננות וניהול של תקופות ארוכות יותר. עוד חמש שנים. עוד עשר.

לאן אנו רוצים להגיע? היום, בגיל חמישים וחמש, מה המקום שאליו נרצה לכוון כדי שנגיע אליו בגיל שישים

וחמש?

וזה פשוט קשה יותר, מכמה סיבות. הראשונה היא – שאנחנו לא יודעים. או שקשה לנו לדמיין כיצד והיכן נהיה בגיל כזה. הפתרון מאוד פשוט: להתייעץ עם אנשים שהגיעו למקום אליו אנחנו רוצים להגיע (ולהתעניין אצלם – מה מעניין אותם היום, מה הצרכים שלהם, על מה הם מתחרטים שלא עשו מוקדם יותר). אתה יודע – "אין חכם כבעל נסיון", רק לפני שהזמן אבד.

אבל זה יכול להיות מסובך למצוא אנשים כאלו, ולו מהסיבה שאלו שמעניין לשאול אותם, אלו שהצליחו, לא תמיד פנויים לשיחה. מה עושים אז? ובכן, אפשר להתייעץ עם אנשים שהיו מספיק קרובים לאנשים כאלו כדי לדעת בדיוק מה "הציק להם", מה היו "הטעויות" שנעשו. וכאשר זה הצליח – מה היו הפעולות שגרמו לכך.

מנסיוננו, כמי שמלווים בעלי עסקים רבים בדרך הזו, אנחנו יכולים להעיד שיש הרבה מה לדעת, הרבה דברים שלא עולים בשיחת חולין, דברים שלא תמיד נעים להודות בהם או לפרט אותם במסגרת חברתית. והבנה מהם, וכיצד להימנע מהם מוקדם מספיק יכולה לשנות הכול. אתה יודע, "אין חכם כבעל נסיון" רק מנסיונם הטוב והרע של אחרים.

בדיון הנוכחי שלנו, אני עומד לפרט לך מהן התובנות שחוזרות על עצמן שוב ושוב בסיטואציות האלה:

א.      התובנה כי בעתיד יתקיים צורך בלתי נמנע בהעברת יד ניהולית. במקרה הטוב – עניין של רצון וגיל. במקרה הרע – אילוצים בריאותיים למשל. הוודאות של הצורך זהה לודאות שאחרי החורף יבוא הקיץ. היא מוחלטת. ולא ניתן להתחמק ממנה.

ב.      התובנה המתבקשת שהתהליך הזה יהיה מורכב. לא פשוט למצוא מישהו שיהיה מוכן להחליף אותך בתנאים טובים. שום עובד לא ישמח לעשות זאת. ושום קונה לא יהיה מעוניין לקנות עסק שמחייב אותו להיכנס לנעליים של קודמו ולקחת עליו את כל הפעולות שאתה מחויב לעשות בעסק, בלי קיומו של מנגנון שמאפשר לו לשבת בחוץ ולספור את הכסף.  זהו לופ – אתה מבקש למכור כי לא הגעת לשלב הזה, והקונה לא מעוניין לקנות (במחיר שתרצה) כי אתה לא הגעת לשלב הזה.

ג.       המסקנה המתבקשת היא שחייבת, אם כן, להופיע תוכנית כלשהי, אשר תביא אותנו, בתוך ציר זמן ברור, אל המקום שבו תתאפשר העברת יד ולו תיאורטית. היא לא חייבת להתרחש באותו מועד, אבל אם תרצה, היא תוכל להתרחש.

אחד אחרי השני, אם היית יכול להצטרף לדיונים שלנו עם "אלכסים" שמגלים שבן המשפחה המיועד כלל לא מעוניין לקחת מהם את המושכות בעסק שלהם, כולם מודים שהחמיצו את התובנות הנ"ל. "לא חשבנו על זה". "לא נערכנו מספיק מוקדם". "כלל לא היתה לנו תוכנית". "היינו פתיים, וחשבנו שזה יקרה לבד".

אז זהו. שלא. זה לא קורה לבד.

מספיק שהתובנות א-ג לעיל יחלחלו פנימה, כדי להבטיח שיתחיל להתרחש משהו בכיוון.

אבל ההבנה לבדה לא מספקת.

יש אויב אחד מעניין מאוד שיגרום לבן משפחה ממשיך להצטנף בפינה שלו ולא לעבור את המסלול החשוב שעליו לעבור על מנת שיגיע, בבוא הזמן, למקום שבו יוכל וירצה לשבת בכיסא הנהג, להרים את המושכות ולנוע קדימה.

ועל כך נשוחח בפוסט הבא.

אתה מוצא את עצמך בסיטואציה דומה? למה שלא תיצור עימנו קשר ונשוחח?



מעניין? רוצה לקבל עוד מידע על ניהול העסק ובחינם?

הירשם וקבל כל שבוע רעיונות ומידע שימושי לניהול העסק

עוצמה עסקית לא תשתף את המידע שלך עם אף גורם. אנא בדוק את מדיניות הפרטיות שלנו לפרטים